אבל ושכול

מאת אפרת עידוד | פסיכולוגית חינוכית מומחית ומטפלת משפחתית וזוגית פַּעַם הָיָה לִי אָח גָּדוֹל, אָח שֶׁיָּדַע לַעֲשׂוֹת הַכֹּל. הוּא יָדַע לְהַקְפִּיץ אֲבָנִים מֵעַל הַמַּיִם, לְהָטִיס אֲווִירוֹנִים מִנְּיָר בַּשָּׁמַיִם. הוּא יָדַע לִשְׁרוֹק שְׁרִיקוֹת הַכִּי חֲזָקוֹת, וּכְשֶׁצָּרִיךְ יָדַע גַּם לָלֶכֶת מַכּוֹת. הָיוּ לוֹ רַגְלַיִם שֶׁמְּטַפְּסוֹת עַל עֵצִים, וְיָדַיִם שֶׁיוֹדעוֹת לְפַצֵּחַ אֱגוֹזִים, הוּא זָכַר בְּעַל־פֶּה שִּׁירִים עַתִּיקִים, וְיָדַע איך בַּבַּיִת לִמְצֹא

מאת אפרת עידוד | פסיכולוגית חינוכית מומחית ומטפלת משפחתית וזוגית   אין כאב גדול יותר מכאב של הורה שאיבד ילד. זהו שבר שמטלטל את כל היסודות – את המשמעות, את תחושת הזהות כהורה, ואת עצם היכולת להמשיך לחיות. ובתוך הכאב העצום הזה נולד גם הצורך למצוא דרך – דרך לשאת את הזיכרון, להישאר מחוברים לילד שאיננו, ובו בזמן לאפשר לעצמנו ולמשפחה כולה להמשיך לנשום, לאהוב, לחיות. האובדן הוא חלק מהחיים. כולנו חווים אובדנים לאורך הדרך, אך כאשר מדובר באובדן של ילד – גודל הכאב והאתגר שונים מכל דבר א