כיצד לתמוך בנערות ונערים שנפגעו מהפצת תמונותיהם האינטימיות באמצעים דיגיטלים?

אפרת עידוד, פסיכולוגית חינוכית מומחית, מטפלת משפחתית וזוגית

• הכתבה מנוסחת ברובה בלשון נקבה על מנת להימנע מסרבול לשוני, אולם פונה ורלוונטית גם לנערים

בעידן הדיגיטלי, שבו מצלמת הסמרטפון זמינה בכל עת, התיעוד העצמי הפך להיות חלק בלתי נפרד מחיינו. נדמה שכמעט כל רגע וכל חוויה, זוכה לתיעוד, לתמונה או לסרטון – בחופשה ובשגרה, בפעילות ובמנוחה, בבית ומחוץ לבית, עם חברים, משפחה וגם לבד עם עצמנו -אנחנו מצלמים את עצמנו בכל עת, בכל מצב ובכל מקום.

התיעוד העצמי, עונה על צורך חברתי אנושי ואוניברסלי- להיראות, להיות נוכח, לשתף, לזכות בהכרה ובאישור חברתי.

מעבר לצורך חברתי, התיעוד העצמי עונה על צורך ריגשי עמוק- הצורך לזכור. לזכור את עצמנו בשלבי החיים השונים. לזכור לא רק איפה הייתי ומה עשיתי, אלא גם מי הייתי ומה הייתי. התמונות שלנו הן הזיכרונות שלנו, הן עדות למסע החיים שלנו.

צילום עצמי של תמונות אינטימיות והפצת תמונות אינטימיות.

כחלק מתהליך תיעוד מסע החיים, אנשים לעיתים מצלמים את גופם בעירום. בקרב בני נוער צילום עצמי בעירום הוא שכיח ביותר, וכנראה שכמעט כל נער ונערה יעשו זאת בשלב מסוים לאורך מסע ההתבגרות שלהם.

כהורים אולי לא קל לנו לחשוב על זה, ולא קל לנו לקבל את זה. אבל חשוב לדעת שצילום עצמי בעירום, כשהוא נעשה לצורך תיעוד עצמי פרטי, ולא לצורך שיתוף והפצה, אינו מעיד על כל בעיה- לא בעיה רגשית, ולא בעיה בחינוך.

הבעיה מתחילה בכך שתמונות העירום הללו, שמצולמות באופן אינטימי ופרטי ומתוך צורך לגיטימי, עלולות להיות מופצות ללא ידיעת המצטלמת או המצטלם.

לצערנו פגיעות של הפצת תמונות עירום באמצעים דיגיטלים- דרך ווטסאפ ורשתות חברתיות- הנן נפוצות ביותר.

לכן, לצד ההבנה כי צילום עצמי בעירום הוא לגיטימי ומשקף צורך טבעי ונורמלי, חשוב להכיר את הסכנות הגלומות באחזקת תמונות עירום בטלפון הנייד או בלפטופ.

יחד עם זאת, כתבה זו אינה מתמקדת במתן כלים להתמודדות עם סכנות ברשת, אלא במתן הדרכה להורים ואנשי חינוך כיצד לתמוך בנפגעי ונפגעות עבירה של הפצת תמונות אינטימיות ותמונות עירום.  

מהי החוויה הרגשית של נערות שתמונות אינטימיות שלהן הופצו ללא ידיעתן?

החוויה של נערותה שתמונות אינטימיות שלהן הופצו ללא ידיעתן היא בד"כ קשה ומטלטלת. בדומה לפגיעות מיניות מסוגים אחרים, נפגעות עבירה של הפצת תמונות אינטימיות בד"כ חוות חווית בושה, השפלה, חדירה לפרטיות, תחושה של אובדן שליטה, תחושה של חילול הגוף, מבוכה ולעיתים אף גועל עצמי וקושי להיראות בציבור בידיעה שראו את גופי בעירום. בנוסף, התחושה שהפרטיות הופרה ושמשהו כל כך אישי התגלגל לידיים זרות פוגעת בבסיס הביטחון העצמי.

לעיתים הפצת התמונות נעשית על ידי חברים ואפילו חברים קרובים. במקרים אלו הבגידה באמון, מערערת את תחושת הביטחון בעולם וגורמת להתנפצות של תמימות, תחושה של אובדן אמון והתערערות תחושת הבטחון הפסיכולוגי.

לצד כל אלו לעיתים קרובות עולה גם תחושת אשמה, שהיא כה נפוצה בפגיעות מיניות.

הנערות עלולות להרגיש שהן אשמות ולשאול את עצמן שאלות נוקבות:

"איך נתתי לזה לקרות?"

 "למה בכלל הצטלמתי ככה"?

"למה לא שמרתי טוב יותר על התמונות?"

הביקורת העצמית ותחושת האשמה עלולות להתגבר עקב תגובות בלתי מותאמות מצד הסביבה. מסיבות שונות אנשים לעיתים מפנים אצבע מאשימה אל עבר הנפגעות. שאלות כמו "למה בכלל הצטלמת ככה?" או "איך יכולת לתת למישהו לפרוץ לטלפון שלך?" מחזקות את תחושת האשמה של הנפגעת ומקשות עוד יותר על תהליך ההתמודדות.

מתוך בהלה, בלבול ותחושת אשמה גם הורים שכוונותיהם טובות עלולים להגיב באופן שיפוטי, המגביר את תחושת האשמה של הנפגעת.

לכן, הצעד הראשון במתן תמיכה לנערה שעברה פגיעה מסוג זה הנו להוריד את השיפוטיות בנוגע לצילום עצמי של תמונות אינטימיות.

חשוב שנעצור ונשאל את עצמנו: מה עומד מאחורי הרצון לצלם תמונות מסוג זה? מה הצורך הרגשי המניע נערות לצלם את גופן בעירום? הבנה זו תסייע לנו כהורים וכאנשי חינוך לטפל במקרים אלו במירב הרגישות והאמפטיה.

מדוע בגיל ההתבגרות עולה צורך מוגבר להצטלם בעירום?

גיל ההתבגרות הנו תקופה סוערת, מבלבלת ומורכבת במיוחד, תקופה של שינויים מהירים במישור הריגשי, הקוגניטיבי וכמובן הגופני. לא פשוט להתמודד עם השינויים הללו ובמיוחד עם השינויים הגופניים. הגוף בשלב זה מתפתח ומשתנה בקצב מסחרר וההסתגלות לשינויים אלו עלולה להיות מורכבת ומאתגרת.

צילום הגוף בעירום עשוי להיות ביטוי לצורך עמוק להכיר את הגוף המשתנה, להתיידד עימו, להסתגל לשינויים המהירים, לעבד אותם, לעכל אותם ולעקוב אחריהם. בנוסף, צילום בעירום הוא גם דרך לזכור את מראהו של הגוף המשתנה בשלבי ההתפתחות השונים.

במקביל לשינויים הגופניים, גיל ההתבגרות הוא גיל שבו תהליך גיבוש הזהות תופש תאוצה. התהליך המורכב של גיבוש זהות לעיתים קרובות מלווה בתחושות של בלבול וחוסר בטחון לצד ספקות עצמיים, שאלות ותהיות כגון – "מי אני"? "מה אני שווה"? "מה הערך שלי לעומת אחרים"?  

שאלות הנוגעות בתחושת הערך העצמי מעסיקות אותנו לאורך כל מסלול החיים, אולם בגיל ההתבגרות העיסוק בערך עצמי הנו אינטנסיבי במיוחד ומלווה באי שקט ולעיתים אף חרדה.

בתוך סוגיית הערך העצמי בולט במיוחד העיסוק בדימוי הגופני. בעידן הדיגיטלי בני נוער חשופים למודלים לא מציאותיים של יופי חיצוני. כתוצאה מכך הרוב המכריע של בני הנוער מתמודד עם חוסר בטחון בנוגע למראה החיצוני. צילום הגוף בעירום עשוי לשקף צורך להעריך את הגוף, למדוד אותו ולקבל תמונת מראה של הגוף, מעין שיקוף ריאלי של הגוף במצבים שונים- בסוגי תאורה שונים, פוזיציות שונות ועם פרטי לבוש כאלה ואחרים או בלעדיהם...

צורך טבעי נוסף אשר מקבל מענה דרך צילום עצמי של תמונות אינטימיות הוא הצורך לבלות עם חברות וחברים ולהשתייך לקבוצת השווים. בני נוער נוהגים להצטלם יחד ולתעד חוויות משותפות. צילום משותף של תמונות אינטימיות ביחד עם חברים וחברות לעיתים מהווה חלק מרגעים של צחוק, הנאה, שטות והומור. תמונות אלו אינן משקפות ניסיון לפרובוקטיביות מינית, אלא משקפות דרך להתחבר, לחלוק חוויות משותפות ולייצר אינטימיות רגשית.

כיצד לתמוך בנערות ונערים שנפגעו?

המלצות ועקרונות מנחים להורים וצוותי חינוך

1.      תנו הכרה בתחושות שעולות, הביעו אמפטיה ולגיטימציה לכל רגש שעולה.

חשוב לדעת שכל רגש שעולה הוא לגיטימי. יש נערות שחוות פגיעה קשה, ויש כאלו שפחות.

חשוב להביע אמפתיה מותאמת לתחושות הספציפיות של הנערה.

"אני מבינה שזה קשה. זה באמת לא הוגן ולא צריך לקרות לאף אחד."

2.      הימנעו מביקורת והטפות מוסר

הימנעו משאלות כמו "למה הצטלמת?", "למה לא מחקת את התמונות?" או "איך נתת לזה לקרות?". 

שיח על סכנות ברשת הוא חשוב ביותר, אולם סמוך לפגיעה עצמה אין זה הזמן הנכון לקיים שיח כזה עם הנפגעות. נערות שתמונות עירום שלהן הופצו ללא ידיעתן "חוו על בשרן" ולמדו בדרך הקשה והכואבת על הסכנות הטמונות ברשת. בעת ההתמודדות עם הפגיעה המוקד צריך להיות במתן תמיכה רגשית ולא בהעברת מסרים חינוכיים. לכן את השיח החשוב על סכנות ברשת מומלץ לדחות למועד אחר ולקיים אותו עם הנפגעות רק לאחר ההתאוששות מהפגיעה.

3.      העבירו מסרים שמפחיתים אשמה ונותנים לגיטימציה לצילום עצמי של תמונות אינטימיות.

חשוב להדגיש בפני הנפגעת שהיא אינה אשמה במה שקרה. חשוב שהנערה תרגיש שלא שופטים אותה על כך שהצטלמה בעירום. על מנת להוריד אשמה מומלץ לתת לגיטימציה לצרכים שעומדים מאחורי הצילום העצמי. "זה לא אשמתך, מי שצריך להתבייש ולהרגיש אשם זה מי שהפיץ את התמונות." 

"אין שום דבר פסול בצילום אינטימי של הגוף. זה ממש בסדר ולגיטימי לעשות את זה".

4.      זהו את הכוחות של הנפגע.ת ושקפו אותם.

לעיתים קרובות באירועים מסוג זה לצד הקושי והכאב מתחדדים גם הכוחות, התבונה והתושייה של הנפגעת. חשוב לזהות כוחות אלו ולשקף אותם. לחזק את הנפגעת ולציין באופן מפורש וישיר את יכולות ההתמודדות שלה המשתקפות מתוך האירוע.

"אני גאה בך שבחרת לשתף במה שקרה. זה לא פשוט ודורש אומץ".

"את יכולה להיות בראש מורם וגאה בעצמך על מי שאת"

"את ממשיכה להגיע לבית ספר ולהתמודד עם הכל, למרות שזה לא קל" .

במידה ומדובר בקבוצת בנות שנפגעו חשוב לחזק גם את הכוחות של הקבוצה. לעיתים קרובות במצבים אלו בני נוער מגלים יכולת מדהימה לתמוך אחד בשני, לשתף ולהתחזק יחד.

"אתן תומכות אחת בשנייה בצורה מדהימה ועוברות את זה יחד. בעזרת השותפות והחברות שלכן אתן לא רק תתגברו על התקרית, אלא אף תצאנה ממנו מחוזקות- כל אחת מכן באופן אישי וגם כולכן יחד כקבוצה".

5.      נסו להגן על הנפגע.ת מפני חשיפת המקרה לתקשורת.

 חשיפה בתקשורת עלולה לייצר פגיעה נוספת שכן היא מהווה חדירה נוספת לפרטיות וחוויה חוזרת של אובדן שליטה. כמו כן, החשיפה התקשורתית עלולה ליצור הרבה רעש מזיק ומיותר ולגרור תגובות ביקורתיות ובלתי רגישות מצד אנשים שאינם מכירים את פרטי המקרה.

6.      צרו שיתוף פעולה בין קהילת ההורים והצוות החינוכי.

חשוב מאוד במצבים אלו שההורים והצוות החינוכי ישתפו פעולה על מנת ליצור יחד מעטפת של הגנה ולבנות מחדש את תחושת הבטחון, האמון והמוגנות של הנפגע.ת.  

לסיכום

עבירה של הפצת תמונות אינטימיות ותמונות עירום הנה תופעה מצערת ונפוצה בקרב בני נוער. נערות ונערים המתמודדים עם פגיעה מסוג זה בד"כ חווים חוויה רגשית מטלטלת וכואבת.

במצבים אלו חשוב שאנו כמבוגרים- הורים ואנשי חינוך- נהווה עבור הנפגעות/ים עוגן של תמיכה והגנה. התמיכה כוללת אמפטיה מלאה לתחושות שעולות, הימנעות מביקורת, הבנה ולגיטימציה לצרכים הפסיכולוגים העומדים מאחורי צילום התמונות, חיזוק הכוחות של הנפגע.ת ויצירת שיתוף פעולה בין ההורים לצוות החינוכי לצורך שיקום תחושת הבטחון והמוגנות.  

תמיכה כזו תסייע לנערות/נערים שנפגעו להתאושש מהאירוע ולבנות מחדש את תחושת האמון והביטחון שלהן/ם בעצמן/ם ובאחרים.

אם חווית פגיעה של הפצת תמונות אינטימיות שלך או שאת.ה יודע/ת על מישהי/ומישהו אחר.ת שתמונותיהן/הם מופצות ללא ידיעתן/ם אל תהססו לדווח ולפנות לעזרה!

פנו למוקד 105, להורים, למורה, ליועצת בית הספר, לפסיכולוג.ית, או כל מבוגר שאתם סומכים עליו.

חשוב לעצור את הפגיעה!

ניתן לטפל בה!