אבל ושכול במשפחה

מאת אפרת עידוד | פסיכולוגית חינוכית מומחית ומטפלת משפחתית וזוגית 

אין כאב גדול יותר מכאב של הורה שאיבד ילד.

זהו שבר שמטלטל את כל היסודות – את המשמעות, את תחושת הזהות כהורה, ואת עצם היכולת להמשיך לחיות.

ובתוך הכאב העצום הזה נולד גם הצורך למצוא דרך – דרך לשאת את הזיכרון, להישאר מחוברים לילד שאיננו, ובו בזמן לאפשר לעצמנו ולמשפחה כולה להמשיך לנשום, לאהוב, לחיות.

האובדן הוא חלק מהחיים. כולנו חווים אובדנים לאורך הדרך, אך כאשר מדובר באובדן של ילד – גודל הכאב והאתגר שונים מכל דבר אחר.

ויחד עם זאת, גם בתוך המקום הבלתי נתפס הזה, אפשר לצמוח.

🌱 תהליך האבל

כשאנחנו מאבדים אדם אהוב, הוא לא נעלם לגמרי.

הוא יכול להישאר איתנו – דרך זיכרונות, סיפורים ותחושות.

תהליך האבל עוזר לנו להפוך את הקשר שהיה חיצוני – לקשר פנימי.

הדמות שכבר אינה קימת בעולם החיצוני יכולה להמשיך להתקיים בעולם הפנימי,

ללוות אותנו מבפנים, לתת כוח, נחמה והכוונה גם אחרי מותה.

💔💚 שני הצירים באבל ( המודל הדו-קוטבי של האבל, מרגרט ושוט)

תהליך האבל כולל שתי תנועות פנימיות שמתקיימות לסירוגין ולעיתים במקביל:

1. ציר האובדן והכאב

עוסק בהתמודדות הישירה עם תחושת החסר, הגעגוע והפרידה.

זהו הציר שבו עולים רגשות של עצב, כאב, כעס, אשמה, געגוע

ורצון לשקוע בזיכרונות ובמחשבות על האדם שאבד.

בציר הזה אנו מאפשרים לעצמנו להרגיש את האובדן ולא לברוח ממנו.

2. ציר ההמשכיות וכוחות החיים

מבטא את התנועה חזרה לחיים והחיבור לצדדים החיים שבנו –

מבטא את הרצון להמשיך ליצור, לאהוב, לשחק, לצחוק, להרגיש שמחים, חזקים ולמצוא משמעות.

זהו הציר של התקווה, של הכוחות הפנימיים שמאפשרים לנו להחזיק בחיים גם כשהלב נשבר.

✨ שני הצירים נעים לסירוגין – רגע אחד אנו שקועים בכאב וברגע אחר אנו מרגישים פרץ חיים.

עם הזמן נוצר איזון עדין ביניהם, שבו הזיכרון והאהבה הופכים להיות חלק חי בתוכנו,

והכאב משתלב עם המשך החיים.

אצל ילדים המעברים בין הצירים יכולים להיות מהירים מאוד – ברגע אחד משחקים וצוחקים, וברגע הבא מתפרקים בבכי.

✨ התנועה הזו בין שני הצירים היא לא בעיה, להיפך היא חלק טבעי ובריא מתהליך האבל.

🎯 התפקיד של כל ציר

לכל אחד מהצירים יש תפקיד חיוני משלו בתהליך האבל:

🔹 ציר הכאב

• יוצר נוכחות חזקה של מי שאיבדנו.

• מאפשר לנו לשמור אותו קרוב, להרגיש אותו, לזכור, לספר עליו, להתגעגע.

• בזכות השקיעה בכאב, הקשר שהיה חיצוני הופך בהדרגה לקשר פנימי – דמות שממשיכה לחיות בתוכנו.

  
  

🔹 ציר החיים

• נותן לנו הפוגה מהכאב – כמו לעלות רגע לנשום אוויר אחרי צלילה במים.

• מזכיר לנו שאנחנו עדיין חיים, מסוגלים ושייכים.

• מחזק אותנו ומאפשר לאסוף כוח כדי שנוכל להתמודד שוב עם הכאב.

  
  

🔄 התנועה והאינטגרציה

• תהליך אבל בריא ישנה אפשרות לשהות בשני הצירים ולנוע ביניהם.

  עם הזמן, שני הקטבים מתקרבים זה לזה ולבסוף נוצרת אינטגרציה – מצב שבו שני הצירים נפגשים:

  • אנחנו יכולים גם לזכור ולהתגעגע, וגם להמשיך לחיות.

  • הדמות שאיננה כבר לא רק חסרה – היא הופכת להיות חלק פנימי, שממשיך ללוות אותנו בלב.

  • 
    

🌈 איך לעודד תהליך אבל תקין?

כדי שתהליך האבל יהיה בריא ומצמיח חשוב:

✔️ לתת לגיטימציה לשני הצירים

• לאפשר מקום גם לכאב ולעצב וגם חיים ולשמחה.

• לזכור שזה טבעי שכל אחד מבני המשפחה נמצא בציר אחר ברגע מסוים.

  
  

✔️ לתת מקום לכל הרגשות

• עצב, כעס, געגוע, אשמה, בושה, בדידות וגם שמחה- כל רגש הוא טבעי ונורמלי.

• אין רגש "אסור".

• חשוב לשדר לילדים: "מותר לך גם לבכות וגם לשחק. מותר להיות עצוב וגם להיות שמח."

  
  

✔️ לתת מקום גם לאהבה וגם לכעס

כשחושבים על מי שאיננו – עולים גם רגשות של אהבה וגם רגשות של כעס כלפיו:

• געגוע עמוק וצורך להגיד לו תודה על מי שהיה עבורנו.

• אבל גם כעס על כך שהוא איננו ועל החיים שלא יחזרו להיות כפי שהיו.

• אפשר לרצות לסלוח וגם להרגיש שקשה לסלוח – וזה חלק טבעי מהקשר.

  
  

✔️ לבנות זיכרון חי דרך דברים ממשיים

כדי שהדמות שאבדה תמשיך לחיות בתוכנו ותהפוך לנוכחות פנימית חשוב:

• לספר סיפורים עליה.

• 📖 להכין אלבום או ספר זיכרונות.

• 🎶 להשתמש בתמונות, סרטונים והקלטות.

• ✍️ לכתוב מכתבים, לצייר ציורים המוקדשים לה.

• 🌿 ליצור טקסים אישיים: ביקור בקבר בזמן רגוע, לשתול פרח, להביא ציור, להדליק נר, נשיקה לתמונה לפני השינה.

  
  

התפקיד ההורי בתהליך האבל

כאשר ילד במשפחה הולך לעולמו, האובדן נוגע גם באחים.

הילדים מתמודדים לא רק עם הגעגוע והעצב, אלא גם עם בלבול, כעס, ירידה בתחושת הערך העצמי והשייכות.

ההורים, גם כשהם עצמם פצועים ומדממים מבפנים, הם עדיין הדמויות המרכזיות עבור ילדיהם – אלה שיכולים להעניק להם תמיכה, לגיטימציה לרגשות, לאפשר להם לבטא כאב וגם להחזיר אותם בהדרגה לחיים.

עצם הבחירה שלכם כהורים להגיע לסדנה היא מסר חזק לילדים: אתם כאן בשבילם.

אתם מכירים בכאב שלהם, ורוצים לתת להם תמיכה.

בכך אתם ממחישים להם שאתם עדיין עוגן ובית – גם כשיש סדק גדול בלב המשפחתי.

🌿 הסדנה המיוחדת שלנו

הסדנה מתקיימת בחווה קסומה של דני, והחווה עצמה היא חלק מהמסע.

הטבע, בעלי החיים, האוויר הפתוח והשקט שמסביב – כולם הופכים להיות שותפים לתהליך.

בחיק הסביבה המרגיעה הזו אנו מאפשרים תנועה עדינה בין שני הצירים של האבל:

• ציר החיים והכוחות – החיבור לטבע, לבעלי החיים ולמשחק

  יוצר רגעים של נשימה, הנאה, חיבור, חיוך והפוגה מהכאב.

• ציר הכאב והאובדן – במקביל, נבנה מרחב בטוח שבו אפשר לתת מקום לרגשות הקשים:

  לשתף, לבכות, לכעוס ולהתגעגע, ולקבל לגיטימציה לכל מה שעולה.

🤝 צועדים יחד

אנחנו צועדים אתכם יד ביד במסע הזה!

הקבוצה היא מרחב של שותפות – מקום שבו כל אחד ואחת יכולים למצוא חיזוק, הקשבה, הזדהות וכוחות חדשים.

✨ זהו לב הסדנה: שילוב של ה"גם וגם" – גם חיים וצחוק וגם כאב וגעגוע.

באמצעות השילוב הזה מתאפשר תהליך שלם – שבו הלב נפתח, וכל אחד מוצא את הדרך האישית שלו לשאת את הזיכרון לצד המשך מסע החיים.

נכתב עבור משפחות שכולות המשתתפות בסדנת הורים וילדים- "מסע בחווה" מטעם אגף משפחות של משרד הבטחון ומתקיימת ב"חווה של דני" בסתריה.