פַּעַם הָיָה לִי אָח

מאת אפרת עידוד | פסיכולוגית חינוכית מומחית ומטפלת משפחתית וזוגית

פַּעַם הָיָה לִי אָח גָּדוֹל,

אָח שֶׁיָּדַע לַעֲשׂוֹת הַכֹּל.

הוּא יָדַע לְהַקְפִּיץ אֲבָנִים מֵעַל הַמַּיִם,

לְהָטִיס אֲווִירוֹנִים מִנְּיָר בַּשָּׁמַיִם.

הוּא יָדַע לִשְׁרוֹק שְׁרִיקוֹת הַכִּי חֲזָקוֹת,

וּכְשֶׁצָּרִיךְ יָדַע גַּם לָלֶכֶת מַכּוֹת.

הָיוּ לוֹ רַגְלַיִם שֶׁמְּטַפְּסוֹת עַל עֵצִים,

וְיָדַיִם שֶׁיוֹדעוֹת לְפַצֵּחַ אֱגוֹזִים,

הוּא זָכַר בְּעַל־פֶּה שִּׁירִים עַתִּיקִים,

וְיָדַע איך בַּבַּיִת לִמְצֹא מַמְתַּקִּים.

הוּא הָיָה מֵנִיף אוֹתִי גָּבוֹהַּ עַד הַשָּׁמַיִם,

מְדַגְדֵּג אוֹתִי מֵהרֹאשׁ עַד כַּפּוֹת הָרַגְלַיִם,

הוּא הָיָה מַצְחִיק אוֹתִי עַד שֶׁלֹּא נִשְׁאַר לִי אֲוִיר,

ועוֹצֵר מַמָּשׁ רֶגַע לִפְנֵי שאחוויר.

לִפְעָמִים הוּא הָיָה קְצָת מַעֲצְבֵּן,

רוֹדֵף אַחֲרַי, מְנַסֶּה לְחַרְפֵן.

הוּא הָיָה מַחְבִּיא לִי אֶת מִבְרֶשֶׁת הַשִּׁנַּיִם,

וְשׁוֹכֵחַ בשירותים לְהוֹרִיד אֶת הַמַּיִם.

פַּעַם נָפַלְתִּי מֵהָאוֹפַנַּיִם,

וְקִבַּלְתִּי מַכָּה חֲזָקָה בַּבִּרְכַּיִם,

הוּא רָץ אֵלַי מַהֵר וְנָתַן נְשִׁיקָה,

מֵהַכִּיס הוּא שָׁלַף סֻכָּרִיָּה מְתוּקָה,

הוּא אָמַר לִי שֶׁגַּם לוֹ זֶה פַּעַם קָרָה,

וְשֶׁגַּם הוּא בָּכָה, בָּכָה נוֹרָא.

יוֹם אֶחָד הוּא הָלַךְ וְיוֹתֵר לֹא חָזַר

גַּם כְּשֶׁנַּעֲשָׂה מַמָּשׁ מְאֻחָר.

לֹא סִפְּרוּ על כָּל מַה שֶׁקָּרָה,

רַק אָמְרוּ שֶׁהוּא הָיָה גיבור,

וְשֶׁהוּא לעולם לֹא יַחֲזוֹר.

בְּבַת אַחַת הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי נוֹפֵל לְתוֹךְ בּוֹר,

וְהַכּוֹל מְסָבִיב נַעֲשָׂה שָׁחוֹר.

וַאֲנִי יָדַעְתִּי: כְּלוּם כבר לֹא יִהְיֶה כְּפִי שֶׁהָיָה,

כִּי מעכשיו אֲנַחְנוּ רַק אַרְבָּעָה.

והכיסא שֶׁלּוֹ יישאר רֵיק בְּכָל אֲרוּחָה,

וּבַלֵּב תָּמִיד יִהְיֶה עֶצֶב — גַּם בְּכָל שִׂמְחָה.

אָבָל יוֹם אֶחָד כְּשֶׁשִּׂיחַקְתִּי בַּגִּנָּה,

קָרָה לִי מַשֶּׁהוּ מְשֻׁנֶּה נוֹרָא,

רָאִיתִי מֵרָחוֹק פַּרְפַּר עֲנָק וְצִבְעוֹנִי,

מִתְעוֹפֵף לוֹ מַמָּשׁ לְכִוּוּנִי,

וּפִתְאוֹם שָׁמַעְתִּי אֶת עַצְמִי צוֹחֵק

וְרָצִיתִי אֶת הַפַּרְפַּר לִתְפּוֹס וּלְחַבֵּק,,

וּבְלִי שֶׁהִתְכַּוַּנְתִּי נַעֲשֵׂיתִי שָׂמֵחַ וְקוֹפְצָנִי,

וְלֹא הֶאֱמַנְתִּי שֶׁזֶּה בֶּאֱמֶת אֲנִי.

אָבָל אָז פִּתְאוֹם נִזְכַּרְתִּי בְּרוֹעִי.

דמיינתי אוֹתוֹ שָׁם, עוֹמֵד לְיַדִּי.

וְכָל־כָּךְ רָצִיתִי שֶׁלְּרֶגַע הוּא שוב יִהְיֶה אִתִּי,

וְיִרְאֶה גַּם הוּא אֶת הַפַּרְפַּר הַצִּבְעוֹנִי.

וּבְבַת אַחַת הִתְבַּלְבְּלוּ לִי-

הָעַצְב

והַשִּׂמְחָה הַמִּתְרַגֶּשֶׁת,

כְּמוֹ הַצָּהוֹב וְהַלָּבָן שֶׁל הַבֵּיצָה הַמְקֻשְׁקֶשֶׁת.

וּמֵאָז אֶצְלִי בַּלֵּב מִתְעָרְבְּבִים,

כָּל כָּךְ הַרְבֵּה רְגָשׁוֹת וּצְבָעִים,-

הַחוּם שֶׁל הַכַּעַס,

הַצָּהוֹב שֶׁל הַסְּלִיחָה,

הַסָּגוֹל שֶׁל גַּעְגּוּעַ אין-סופי,

וְאָדֹם שֶׁל אַהֲבָה שֶׁבְּתוֹכִי.

הָיִיתִי רוֹצֶה עוֹד פַּעַם אַחַת לִפְגּוֹשׁ אֶת רוֹעִי,

לְהַגִּיד לוֹ מַה הוּא הָיָה בִּשְׁבִילִי,

אָח גָּדוֹל,

כָּל־יָכוֹל,

אָח שֶׁהַיה הַכִּי כֵּיף אִתּוֹ בָּעוֹלָם,

שֶׁאֵלָיו אֶתְגַּעֲגֵּעַ, וְאֶזְכֹּר לָעוֹלָם.

הָיִיתִי רוֹצֶה לָתֵת לוֹ חִבּוּק אַחֲרוֹן,

לְהַגִּיד לוֹ תּוֹדָה,

לְהַגִּיד לוֹ סְלִיחָה,

לְהַגִּיד לוֹ שֶׁהוּא לֹא בֶּאֱמֶת נֶעֱלָם,

כִּי הוּא בַּלֵּב שֶׁלִּי,

בַּלֵּב שֶׁל כּוּלָם.

מוקדש באהבה לכל הילדים והילדות שאיבדו אח או אחות.