top of page

איך לסייע לילדים להתמודד עם רגשות לא נעימים? אמפטיה בהורות

  • תמונת הסופר/ת: Efrat Idud
    Efrat Idud
  • 9 בספט׳
  • זמן קריאה 3 דקות

עודכן: 18 בספט׳

מאת אפרת עידוד | פסיכולוגית חינוכית מומחית ומטפלת משפחתית וזוגית


אשה מחזיקה פנים של יל

כהורים, אין דבר שחשוב לנו יותר מלהיות שם עבור הילדים שלנו.

לדעת שאם משהו יכאיב להם, יעציב, יפחיד או יבלבל אותם – הם יפנו אלינו.

שנוכל להיות עבורם עוגן, אוזן, לב.

זו משאלת לב עמוקה של כל הורה: "שהילד שלי ידבר איתי. ישתף. שלא יחזיק בפנים. שאני אדע תמיד מה עובר עליו"


אבל לפעמים, דווקא כשהמשאלה הזו מתגשמת –

כשהילד באמת משתף אותנו בקשיים ורגשות מאתגרים – אנחנו מגיבים באופן שסוגר את הלב שלו.

מגיבים בצורה שמקטינה את הסיכוי שהוא יפנה אלינו שוב בפעם הבאה כשהוא יהיה במצוקה.


דמיינו את הסצנה הבאה:

הילד שלכם חוזר מבית הספר. הוא שקט, אולי קצת כבוי. אחרי כמה דקות הוא לוחש:

"אף אחד לא רצה לשחק איתי היום. אני חושב שאין לי חברים."


איך אתם מדמיינים שהייתם מגיבים?

  • "מה פתאום? אתמול שיחקת עם נועם ויואב, אתה מגזים."

  • "עזוב, אתה כזה חמוד. ברור שיהיו לך חברים."

  • "אז תדבר עם המורה, תבקש שיחלקו אותך אחרת."

  • "אולי אתה לפעמים לא משתף או מתפרץ, זה גם לא נעים להם."

  • "די, זה יעבור עד מחר. אתה לא באמת לבד."


כולנו מכירים את התגובות האלו, כולן נאמרת מתוך כוונה טובה.

אבל לכולן אותה תוצאה כואבת – הילד נותר לבד עם התחושות הקשות שלו.

הוא בא עם כאב – ובמקום הקשבה, קיבל תיקון.

במקום הבנה – קיבל עצה.

במקום חיבוק רגשי – קיבל הכחשה, ביטול או נזיפה מרומזת.


וכך, מבלי שהתכוונו, אנחנו מעבירים לו את המסר-

"אין מקום לרגשות שלך כאן" 

מלמדים אותו שאולי עדיף לא לשתף בקשיים ובכאב,

וזו מסקנה עגומה, כי כשאנו חווים קשיים הדבר הנכון, הטבעי והבריא לנו זה כן לשתף,

לשתף כדי לא להיות לבד,

לשתף כדי לקבל תמיכה. חיבוק. הבנה.


אז על מנת לסייע לנו לזכור מאילו תגובות אוטומטיות מומלץ להימנע, ניתן להיעזר בראשי התיבות: פ.ו.ש.ע.

  • פ – פתרונות ועצות. פתרונות מהירים ללא הקשבה מעמיקה ואמפטיה עלולים להתפרש כהקטנה או ביטול ולעורר התנגדות. גם אם הפתרונות הם טובים, ברוב המקרים הילד לא יהיה פנוי לקבלם מבלי שקיבל הקשבה ואמפטיה, במיוחד אם הוא מוצף רגשית.

  • ו – ויכוח עם החוויה, הרגש, המחשבה או נקודת המבט של הילד/ה.

  • ש – שיפוט וביקורת.

  • ע – עידוד שיטחי ומהיר שמנסה להקליל את המצב, אבל למעשה מבטל את החוויה הרגשית של הילד/ה.


ראשי התיבות הללו עשויים לסייע לנו לזכור ממה מומלץ להימנע, אבל האמת שזה לא מספיק..

האמת שלהימנע מתגובות ה"פ.ו.ש.ע"- הללו זה עסק לא פשוט כלל.

התגובות הללו הן אוטומטיות ונעוצות בנו חזק , לכן חשוב שנעצור לרגע וננסה להבין למה אנחנו מגיבים ככה..


אז למה זה קורה לנו?

למה ברגע האמת אנחנו הופכים ל"פושעים"?


ראשית, קשה לנו לראות כאב ועל אחת כמה וכמה את הכאב של הילדים שלנו.

לראות את הילדים שלנו מתמודדים עם קשיים, תסכולים מצוקות– זה קשה מנשוא.

לכן התגובה האינסטינקטיבית שלנו היא לרצות להעלים את הכאב, לתקן, לעודד, להקליל, לפתור.

אבל חשוב שנזכור- הרצון להעלים את הכאב – דווקא מעצים אותו.


שנית, המצוקה או הקושי של הילדים שלנו לעיתים קרובות מעוררים בנו  אשמה,

אם הוא מתמודד עם קושי – אולי נכשלנו כהורים?

אם הוא מתמודד עם רגשות לא נעימים - אולי עשינו משהו לא בסדר?

זה קצת כאילו קופצת לנו במוח המשוואה-

הכאב שלו = האשמה שלי.


ותחושת האשמה מובילה למגננה : "לא קרה כלום", "זה יעבור", "תנסה משהו אחר..."

הכול כדי לא להרגיש אשמים.

אבל שוב התגובות הללו מותירות את הילד לבד עם הרגשות המאתגרים. מותירות אותו לבד עם המצוקה.



🌱 אז מה כן?

על מנת שנצליח להיגמל מהתגובות האוטומטיות הללו חשוב שנזכור:

כשאנו חווים רגש לא נעים – פחד, כאב, אכזבה, עלבון –הדבר שאנחנו הכי זקוקים לו הוא מישהו שיהיה איתנו עם הרגש.

שיקשיב. שיבין. שיאפשר לנו להרגיש בלי למהר לתקן.

כשאנחנו חווים רגשות לא נעימים אנחנו זקוקים קודם כל להקשבה. להבנה. לקבלה. לאמפתיה.

זקוקים לאישור והכרה בכך שהרגשות שלנו הם לגיטימיים, טבעים, אנושים ונורמליים.

וזה בדיוק גם מה שהילדים שלנו זקוקים מאיתנו.


אז בפעם הבאה שילדכם ישתף אתכם בקושי –במקום לרוץ לייעץ, לפתור, לתקן או לעודד,

נסו להתחבר לרגש שהוא מביא.

תנו לו מקום.

הישארו אתו רגע בחוויה, ברגש,

והזמינו אותו בעדינות להעמיק:

"רוצה לספר לי עוד מה הרגשת שם?"

זוהי אמפתיה.


אמפתיה היא לא טכניקה – אלא עמדה פנימית.

אמפטיה היא היכולת לפתוח את הלב, ולהתחבר באמת לחוויה של האחר.

להיות לידו כשכואב לו – מבלי לברוח.

לגעת בכאב, במקום למהר להעלים אותו.


כשאנחנו מעניקים לילדינו אמפטיה אנו מעניקים להם חוסן.

אנו מעבירים להם את המסר הכל כך חשוב-


"זה בסדר להרגיש פחד/כאב/בדידות/עצב/כעס

ואתה לא לבד,

אני איתך".



🟢 רוצים לתרגל?

לחצו על הכפתור ועברו לתרגול קצר שיעזור לכם לזהות את מלכודות ה פ.ו.ש.ע –

ולגלות דרכים חדשות להגיב אחרת. בצורה שמקרבת. שמחברת, שמעצימה .






ידיים של מבוגר אוחזות ידיים של ילד

 
 
 

תגובות


bottom of page