להיות נוכח בלי להישאב

מיומנויות החזקה בליווי פצועים

מאת: אפרת עידוד, פסיכולוגית חינוכית מומחית, קצינת חוסן מחוז תל אביב

הקשבה לסיפורי פצועים

במפגשים שלכם עם הפצועים אתם פוגשים לא פעם סיפורים מורכבים וקשים.

אנשים משתפים חוויות מהאירוע, רגשות עוצמתיים ומחשבות שמלוות אותם מאז.

עצם האפשרות לספר למישהו שמקשיב באמת יכולה להיות משמעותית מאוד עבור האדם.

אבל הקשבה לסיפורים כאלה יכולה להיות גם מאתגרת עבור מי שמקשיב.

סיפורים טראומטיים עלולים לעורר גם אצלנו תגובות רגשיות וגופניות –

מתח, עצב, מחשבות רבות או תחושת חוסר אונים.

חשוב לזכור:

להיות מושפעים מסיפור של אדם אחר אינה חולשה – זו תגובה אנושית טבעית.

המיומנות של מלווה אינה להישאר אדיש, אלא להיות נוכח וקשוב תוך שמירה על יציבות פנימית.

יכולת זו נקראת החזקה.

אמפתיה, הזדהות והחזקה

כאשר מקשיבים לאדם אחר חשוב להבחין בין שלוש עמדות רגשיות.

הזדהות יתר – כאשר אנחנו נשאבים לתוך הסיפור והרגש של האדם ומאבדים

יציבות.

אמפתיה – היכולת להבין ולהרגיש את החוויה של האדם השני.

החזקה – היכולת להיות עם האדם בתוך הסיפור שלו תוך שמירה על יציבות ונוכחות.

אפשר לחשוב על כך כך:

בהזדהות – אני בתוך הכאב.

באמפתיה – אני מבין את הכאב.

בהחזקה – אני נשאר יציב ליד הכאב.

המטרה בשיחות הליווי היא להיות בעמדה של אמפתיה יחד עם יציבות.

ליווי לעומת טיפול

אחת השאלות המרכזיות שעולות בליווי היא היכן עובר הגבול בין ליווי לבין טיפול.

ליווי מתמקד בנוכחות, הקשבה והחזקה רגשית.

המלווה יוצר מרחב שבו האדם יכול לשתף, להרגיש שמקשיבים לו ולקבל תחושת יציבות בתקופה מורכבת.

במסגרת הליווי ניתן:

• להקשיב לשיתוף

• לתת הכרה ותיקוף לחוויה

• להיות נוכחים לצד האדם

• לעזור בוויסות במצבי הצפה

• לחזק כוחות ומשאבים

  
  

לעומת זאת, טיפול הוא עבודה מקצועית שמטרתה לעבד את החוויה הטראומטית עצמה באמצעות כלים טיפוליים.

עד כמה להרחיק לכת בהקשבה לסיפורי טראומה

כאשר אדם רוצה לשתף אתכם בחוויה טראומטית חשוב לתת מקום לשיתוף.

השיתוף יכול להפחית תחושת בדידות, לאפשר פריקה רגשית וליצור תחושה שמישהו מקשיב ורואה אותו.

עם זאת, תפקיד המלווה אינו לחקור את האירוע לעומק, או לעבד את האירוע הטראומתי.

אין צורך:

• להוביל לשאלות על פרטים קשים

• לבצע תחקור של האירוע

• להעמיק בפרטים גרפיים.

  
  

העיקרון הוא להקשיב למה שהאדם בוחר לשתף,

אך לא להוביל אותו לעוד ועוד פרטים של האירוע.

חלון הסיבולת – גם של המלווה

כאמור, הקשבה לסיפורים טראומטיים יכולה להשפיע גם עלינו.

המושג חלון הסיבולת (Dan Siegel) מתאר את הטווח שבו אנחנו מסוגלים

לחשוב, להקשיב ולהרגיש מבלי להיות מוצפים.

כאשר אנחנו מחוץ לחלון הסיבולת יכולים להופיע שני מצבים:

הצפה (Hyperarousal) חרדה, מתח, דופק מהיר ומחשבות רצות.

ניתוק (Hypoarousal) קהות רגשית, עייפות, ריחוק וקושי להתרכז.

כאשר אנחנו מחוץ לחלון הסיבולת קשה לנו להיות נוכחים עבור אדם אחר.

במהלך השיחה חשוב להיות בתשומת לב לחלון הסיבולת הן של עצמנו והן של הפצוע.

כאשר אנו מזהים סימנים המאותתים יציאה מחלון הסיבולת נאט ונבצע פעולות להשבת האיזון,

כפי שיפורט בהמשך.

איך לזהות שאנחנו מופעלים

סימנים המאותתים לנו שאנחנו מופעלים ויוצאים מחלון הסיבולת תוך כדי השיחה.

סימנים גופניים

• דופק עולה

• נשימה משתנה

• מתח בגוף

סימנים רגשיים

• הצפה

• עצב חזק

• תחושת חוסר אונים

סימנים מחשבתיים

• מחשבות רצות

• קושי להקשיב

• רצון לפתור את המצב במהירות

חשוב לזכור: זו תגובה אנושית טבעית.

כיצד לחזור לחלון הסיבולת - כלים לוויסות עצמי

כאשר אנחנו מרגישים שאנחנו מופעלים,

חשוב להשתמש בכלים פשוטים שמחזירים את הגוף לאיזון.

לדוגמה:

• נשימה איטית והארכת הנשיפה

• קרקוע בגוף (להרגיש את הרגליים על הרצפה או את הגוף בכיסא)

• הפניית קשב לסביבה ולחדר

• האטת קצב הדיבור

• מגע מווסת (למשל חיבוק פרפר)

פעולות קטנות אלו יכולות לעזור לנו לחזור לאיזון ולהמשיך להיות נוכחים בשיחה.

כיצד להגיב מול הפצוע כאשר השיחה נעשית מציפה מדיי.

כאשר השיחה נעשית מציפה ניתן ואף חשוב

להאט, לכוון את השיחה ולהחזיר את הקשב לחוויה בהווה.

 חשוב לעשות זאת בצורה רגישה ולא חוסמת, למשל:

למשל:

• “אני שומע.ת כמה זה קשה. אולי נעצור רגע וניקח נשימה.”

• “זה נשמע מאוד עוצמתי. איך זה בשבילך לדבר על זה עכשיו?”

• “אני כאן איתך. אולי נתמקד רגע במה שעובר עליך עכשיו.”

• “מה הכי קשה לך מאז האירוע?”

כך השיחה עוברת מהאירוע עצמו אל החוויה של האדם כאן ועכשיו.

כך אנחנו לא עוצרים את האדם –

אלא עוזרים לשיחה להישאר במקום שמאפשר גם לו וגם לנו להישאר בתוך חלון הסיבולת.

עקרונות מנחים לניהול שיחה מחזיקה

✔ הקשבה

לתת לאדם מקום לספר בקצב שלו

דוגמה: “אני כאן איתך, ספר לי מה עובר עליך.”

✔ הכרה בחוויה

לתת תיקוף למה שהאדם עבר

דוגמה: “זה נשמע שהיה שם רגע מאוד קשה.”

✔ עידוד שיתוף בקצב של האדם

לאפשר לאדם לבחור כמה לשתף

דוגמה: “אם תרצה, אתה יכול לספר עוד.”

✔ הפניית קשב לחוויה בהווה

להחזיר את השיחה למה שעובר עליו עכשיו

דוגמה: “איך זה בשבילך לספר את זה עכשיו?”

✔ חיזוק מסוגלות

להזכיר לאדם את הכוחות שלו

דוגמה: “עצם זה שאתה מדבר על זה זה צעד חשוב.”

תגובות שעלולות לחסום שיח

הקטנת החוויה

❌ “יהיה בסדר.”

פתרונות מהירים

❌ “תנסה לחשוב על דברים אחרים.”

השוואות לאחרים

❌ “יש אנשים שעברו דברים יותר קשים.”

חקירה של האירוע

❌ “מה בדיוק קרה שם?”

לסיכום

בליווי פצועים אנו נחשפים לעיתים לסיפורים קשים ומטלטלים.

תפקיד המלווה אינו לעבד את הטראומה או לפתור את הסיפור,

אלא להיות נוכח, להקשיב וליצור מרחב בטוח שבו האדם יכול לשתף.

מיומנות ההחזקה מאפשרת להיות לצד הכאב באמפתיה,

תוך שמירה על יציבות פנימית וקשב גם לעצמנו.

כאשר השיחה נעשית מציפה, ניתן להאט, לכוון בעדינות את השיח אל החוויה בהווה

ולסייע לשני הצדדים להישאר בתוך חלון הסיבולת.

כך מתאפשר ליווי יציב, אנושי ומשמעותי בתקופה מורכבת.